נשים יוצאות מספרות ~ מיניות רעילה

נשים יוצאות מספרות ~ אזהרת טריגר :

נרקיסיזם ופרוורטיות ~ מיניות רעילה: התמכרות לפורנוגרפיה, סאדיזם, בושה, הסתרה ~ מניעת יחסים אינטימיים מבת הזוג.

בן זוגה של רננה (שם בדוי) לא קיים איתה יחסים אינטימיים כמעט בכלל. לא רק את האקט עצמו. אלא, כל מגע אוהב.

ליטוף, חיבוק, נשיקה אלו דברים שלא היו חלק מהזוגיות שלהם.

אחת הנורות שנדלקו לרננה הייתה כשהיא הלכה לגניקולוג והתעניינה בטיפולי פוריות. הגניקולוג שאל אותה מתי הייתה הפעם האחרונה שקיימה יחסים עם בן זוגה? רננה ענתה במבוכה "חצי שנה" (למרות שזה היה הרבה יותר) הרופא אמר לה שזה לא שגרתי ליחסים בריאים ואוהבים והיא הקשיבה והמשיכה לחקור עוד את היחסים הרעילים וגילתה שהיא לא טועה בתחושתה.

כשסיפרה לבן הזוג שלה הוא אמר לה "ככה זה בזוגיות ארוכה" "אי אפשר כל הזמן להיות במשיכה" "ככה זה אצל כל הזוגות הנשואים".

רננה לא הרגישה שתשובותיו מספקות. היא מצאה "סדק" שבו היא הצליחה

להאמין לתחושותיה.

מספר שנים לאחר הגירושים, מי שהיה בן זוגה הרעיל שיתף אותה שהיה מכור לפורנוגרפיה והחשק המיני שלא ירד מאוד בעקבות זה. שנה נוספת עברה וזה שיתף אותה שהוא נהנה מיחסים סאדו מזוכיסטיים שהיו חסרים לו בקשר איתה (הוא מעולם לא שיתף אותה בכך לפני כן).

רננה מספרת שבאותו זמן כשסיפר לה, זה בכלל לא הפתיע אותה והיא לא התרגשה מזה, כאילו כבר ידעה שהבעיה לא הייתה אצלה.

שנתיים נוספות חלפו מרגע שיתופו ועד שהחלה לעכל ואז הופיעו פלאשבקים מהיחסים האינטמיים שכן היו איתו כשהיו. היא נזכרה איך הוא דיבר והתנהג אליה ברגעים שהיו אמורים להיות רגעי אהבה והנאה. היא הרגישה אשמה, מושפלת ולא טובה.

לצד הפלאשבקים טלטלה אותה ההבנה שמה שחוותה היה לא רק התעללות רגשית קשה אלא גם תמרון מיני פרוורטי שאפילו לא הייתה מודעת אליו באותה תקופה.

אני מצרפת כאן ציטוט מתוך המאמר שפורסם באתר "טיפולנט" שכותרתו: "יחסים פרוורטים: סיכום מאמרה של Filippini "

מפרוורסיה מינית לפרוורסיה התייחסותית:

"במאמר הנוכחי, פיליפיני מתייחסת ל"פרוורסיה" במובן של התנהגויות וסגנון התייחסותי המכוונים להרס הטוב והשחתתו. לטענתה, הקשר בין פרוורסיה לנרקיסיזם מבוסס בספרות הקלינית ובשני המקרים מתקיים מצב של אדישות ליחסי אובייקט ולקיומו של האחר. מאלדונאדו (1987) הציע כי נרקיסיזם מבוסס על יחסי אובייקט בהם האובייקט אינו מוכר ככזה ולכן יש שימוש בו מתוך אשליה של שליטה. מצב אשר בתורו מביא לקיומה של תקשורת ריקה, היעדר קשר של ממש ושימוש באובייקט כבמראה לצורך תמיכה בערך העצמי בלבד. כך, יחסי האובייקט הופכים ליחסים של כוח ושליטה. כותבים נוספים התייחסו גם הם ליחסים הפרוורטיים כאל יחסים המבוססים על שימוש, ניצול, שליטה, הכחשת נפרדות ורמיסת האחר במטרה להימנע מקונפליקט פנימי ועבודה נפשית. במערכת יחסים מסוג זה, האובייקט עשוי לא להיות תמיד מודע לשימוש שנעשה בו, ולא פעם גם עשויה להיווצר אצלו הנאה כתוצאה מהריגוש הגרנדיוזי שנוצר במערכת היחסים. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר הקשר מתבסס כקשר פרוורטי ומתעלל, הקורבן עשוי לזהות כי הפך לכזה.

מתוך כתיבתם של ההוגים בהם היא דנה, פיליפיני יוצאת להתייחס לפרוורסיה ההתייחסותית ככזו אשר באה לידי ביטוי רק או בעיקר בתוך מערכת יחסים.

היא מציעה כי התעללות פיסית ונפשית במערכת היחסים הזוגית היא מודל יחסים פרוורטי, במסגרתו הפוגע מייצר ומשמר תחושת כוח ומכחיש חוויות של פחד ותלות. יחסים רגשיים של ממש, מאיימים על אינטגרציית העצמי הבלתי יציבה אשר מבוססת על מבנה נרקיסיסטי, ולכן המתעלל נמנע מאיום זה על ידי החצנת הקונפליקט הנפשי והשלכת עמדת הקורבנות על האחר (בן/בת הזוג). לאחר שעצמיותו של האחר נהרסת, חלה ירידה במתח אשר מייצבת מחדש, על פני השטח, את תחושת הביטחון והעצמיות המגובשת של המתעלל.

בהקשר זה, פיליפיני מדגישה כי פרוורסיה התייחסותית מובחנת מיחסים סאדו-מואזוכיסטיים מיניים בהם יש הנאה מסוימת בקרב שני הצדדים מן האקט ופעמים רבות מתקיימים חילופי תפקידים בין שני הפרטנרים. דומה, כי הבנתה של פיליפיני את המנגנון הנרקסיסטי אשר יושב בבסיס הפרוורסיה ההתייחסותית, מאפשרת העמקה בחשיבה על התהליכים האינטרא-פסיכיים המתרחשים בנפשו של המתעלל במערכת יחסים זוגית אלימה."

להמשך קריאת המאמר המלא באתר טיפולנט לחצי כאן

אם את מזהה את עצמך כמי שעברה או עוברת קשר כזה זוגי או הורי, דברי איתי כאן