נשים יוצאות מספרות ~ שקרים, מניפולציות, התרחקות וטיפולי שתיקה #2

תמר (שם בדוי) גדלה בבית עם אם מתעללת רגשית.

מבית ילדותה, בית אמה היא יצאה ישר לחיים משותפים ובהמשך גם התחתנה עם אותו גבר מתעלל רגשי בעל תכונות מאוד דומות לאלו של אמה.

שקרים, מניפולציות, התרחקות וטיפולי שתיקה היו חלק אינטגרלי מחייה של תמר מהיום שזכרה את עצמה, כך שהיה לה בלתי אפשרי בתקופה ההיא לזהות שמדובר בדפוס רעיל וביחסים רעילים ופוגעניים.

אמה של תמר נהגה להאשים אותה בכל דבר, הכל סובב נגד תמר גם אם היא בעצמה הייתה הנפגעת, גם אז, הייתה זאת אשמתה.

תמר ידעה שברגע שמתעורר זעמה של אמה, ייקחו ימים עד שזאת תשוב לדבר איתה וכך תמר גדלה בצל טיפולי השתיקה וההתעלמות מצרכיה הרגשיים כבר בילדותה המוקדמת ותופעה זו הלכה והחמירה ככל שתמר בגרה.

כלפי חוץ ולאחרים, אמה של תמר נראתה אישה נפלאה וטובת לב. מה שהגביר את תחושת התיסכול, הפחד והתעתוע של תמר ביחס לתחושות שלה כלפי אמה וכלפי יחסה של האם אליה.

כשפגשה תמר את בן זוגה (ולימים מי שהתחתנה והתגרשה ממנו) היה לה אך טבעי להישאב שוב למערכת היחסים המוכרת לה. יחסים שבה גורמים לה לחשוב שהיא מדמיינת, שמשקרים לה, זועמים עליה וששוב ושוב תכונותיה היפות והאציליות נראות דרך הפריזמה של המתעלל הרגשי כתכונות קטנות וחשוכות.

גם במערכת היחסים עם בן זוגה המתעלל הרגשי, חוותה תמר ריחוק, ניכור, זעם, שתיקה, התעלמות, התקרבות פיזית מאיימת לעברה ברגעי הזעם שלו ועוד, בדיוק כפי שחוותה עם אמה.

לאחר שנולדה בתה הראשונה התחילה תמר את תהליך היציאה שלה שלקח עוד כמה שנים. היה זה עבורה, כמו לרבות אחרות, מאוד מפחיד לצאת ממערכת יחסים עם מתעלל רגשי שגם הוא (כמו אמה) עושה רושם חיצוני של אדם נינוח וחביב.

תמר ידעה שאף אחד לא יבין אותה כשתצא ממערכת היחסים איתו וכמובן שגם אמה לא תבין, אך תמר העדיפה להתמודד לבדה ולא להישאר עוד רגע אחד ביחסים עם בן זוגה המתעלל.

תמר מספרת שבתקופה שלאחר נישואיהם, הם יצאו לחופשה קצרה בחו"ל, החופשה הזאת נועדה לקרב ביניהם לאחר תקופה לא פשוטה ביחסיהם.

מיד כשהגיעו למקום בו שהו, החליטו לצאת לטיול ביער הסמוך.

כשרצו לשוב לחדרם, תמר הציעה לשוב מהכיוון שאותו זיהתה ככיוון ההגיוני אך בן זוגה התנגד והתווכח, תוך זלזול מופגן בדעה של תמר, והחליט על דרך מנוגדת מהכיוון שתמר הציעה.

הוא טעה בדרך ואכן הוביל אותם להליכה מרוחקת ומתישה ללא אפשרות לשאול אף אדם איך מגיעים למקום בו שהו.

לבסוף, שכבר ירד הערב, הגיעו למזנון בתחנת דלק מבודדת ושם מצאו מי שעזר להם לשוב למקום בו שהו שאכן היה בכיוון שתמר הציעה מלכתחילה.

לאורך כל הדרך עד שפגשו במי שסייע להם, בן זוגה של תמר צעד קדימה בזעם מופגן, אמר שזה לא הוא שהחליט לצעוד בכיוון הזה ושהם החליטו יחד (גם כאן תופעה מוכרת מאוד לנפגעות התעללות רגשית: שיחכה/שקר/תעתוע היוצרים בילבול אצל מי שביחסים עם מתעלל רגשי) ועוד הטיח בה זעם וחוסר סבלנות על הבעת חששותיה מהליכה במקום לא מוכר ומבודד.

כששבו לחדרם, לא התייחס אליה והיה קר וכך תמר נותרה בודדה והמומה, שוב.

אתן יכולות לתאר לכן איך סיטואציה כזאת הייתה מסתיימת במערכת יחסים בריאה?

כנראה שהטעות הזאת הייתה הופכת לזיכרון מתוק לספר לנכדים, אך לא במקרה של זוגיות עם המתעלל הרגשי.

אני מצרפת כאן ציטוט מפרק המבוא (עמוד 19) בספרה של מארי-פראנס היריגוין "הטרדה נפשית":

"הבלבול הנפשי שהתפתח קודם לכן עלול להשכיח – אפילו מן המטפל – שמדובר במצב אובייקטיבי של אלימות. המשותף לכל המצבים האלה הוא שלרוב הם אינם ניתנים לביטוי במילים: הקורבן, גם אם אין הוא מתכחש עוד לסבלו, אינו מעז להעלות על הדעת כי יסודו באלימות ותוקפנות. לעיתים מקנן בליבו הספק: " אולי באמת המצאתי את זה, כמו שאמרו לי לא פעם?" וכשהוא מעז להתלונן על הנעשה, הוא חש כי אינו מתאר את העובדות כראוי, ולכן אין מבינים אותו."

אם את מזהה את עצמך כמי שעברה או עוברת קשר כזה זוגי או הורי, דברי איתי כאן